מתחם 5 בתי כנסת בניצן
בתי הכנסת שבמתחם נועדו למפוני גוש קטיף. הציבור ביקש לאפיין את המבנים על פי המוצא האתני המסורתי של החברה הישראלית.
מדובר בשלושה מבנים עקרונית דומים בחיצוניותם. השוני ביניהם מתגלה בפנימיותו של המבנה. שניים מהם מיועדים לשתי עדות שונות (מרוקאים ואשכנזים), השלישי,-למרות שדומה בחיצוניותו לשניים המוזכרים מחולק לשניי: (ביכ"נ לתימנים וביכ"נ לטוניסאים. הכוונה הייתה ליצור חזות שתשלב את המבנים ויחד עם זאת שתיתן ביטוי למאפייני הקהילות השונות בארגון הפנימי של המבנה.
התוכניות של בתי הכנסת האשכנזי והמרוקאי מבוססות על סכמה ביזנטית. ביהכ"נ המרוקאי נראה כאוהל מדברי גדול, ללא תמיכת עמודים במרכזו. היכל הקודש[1] ממוקם במזרח והתיבה בחלקו המערבי של החלל; במרכז הגג כיפת תאורה. הישיבה היקפית ופונה לכיוון התיבה.
ביהכ"נ האשכנזי (הקהילה מוצאה ממרכז אירופה) נשען במרכזו על ארבעה עמודי תווך הכולאים את הבימה, זכר לבתי כנסת רבים בפולין. המעטפת מורכבת מארבעה קימטי בטון הנשענים על קירות המעטפת ויוצרים כלפי חוץ מעין ארבע דמויי קשתות הפונות לארבעה כווני השמיים והמקנים בצירופם מעין חזית ביזנטית. גם כאן ארון הקודש מופנה מזרחה ועטוף משני צדדיו בחלונות המכניסים אור מזרחי מסונן.
במבנה השלישי חולקים בתי הכנסת הטוניסאי והתימני את יריעת הגג, אך כיוון שבשניהם ההיכלות פונים מזרחה, נוצר מצב בו ההיכל הטוניסאי פונה לפריפריה של המבנה והוא נמוך יחסית לבית הכנסת התימני שהיכלו פונה למרכז היריעה והוא גבוה.
בין שלושת המבנים נוצרה חצר מרווחת המכנסת את ארבעת הבניינים לחטיבה חברתית אחת. המרחב הזה נועד למפגשים רב קהילתיים בימי חג ומועד ובשמחות כלל קהילתיות ומשמש מקום מפגש לכל העדות כפי שהיה בגוש קטיף.
[1] בעדות המזרח שני הקטבים קרויים ׳היכל׳ ו׳תיבה׳. לעומתם אצל האשכנזים אלו נקראים ׳ארון׳ ו׳בימה׳.
תוכניות
גלריה
