בית הכנסת של קבוצת יבנה תוכנן בשנות החמישים בידי האדריכל ארטור שרגנהיים והוא היה מיועד לקבוצה ממוצעת בגודלה, שמנתה אז כמאה גברים וכחמישים נשים. בעקבות התרחבות קהילת המתפללים בריבוי טבעי וגם במצטרפים חדשים, ביקשה הקבוצה להגדיל את תכולת בית הכנסת לכדי מאתיים וחמישים גברים וכמאה וחמישים נשים.

חברי הקבוצה אהבו את מבנה בית הכנסת הקיים ורצו לשמר בגרסתו החדשה על אופיו מימים ימימה.

בית הכנסת המקורי היה מלווה בדופן הדרומי ובדופן הצפוני באכסדרת עמודים חיצונית, מקורה, מעין גגון.

התכנון החדש השאיר את מרכז המבנה נשען על ארבעה עמודים שנשאו גג מוגבה מוקף בחלונות לתאורה טבעית, ובמקביל הרחיב את בית הכנסת כך שיכלול בעזרת ישראל גם את שטח האכסדראות.

הקירות  שמעל לאכסדרות פורקו והוסטו לקצה החיצוני של האכסדרה, כך שהחלל שמעל לאכסדרה "הוכנס" לחלל בית הכנסת. החלל שמעל לאכסדראות הוקצה לעזרת נשים מדורג שנכלל  מעתה בתוך חלל בית הכנסת. בדרך הזאת מרכז החלל הפנימי לא השתנה: הבמה והארון נותרו כשהיו, מושבי הגברים שבוצעו ביד אומן בנגריית הקבוצה, כשהוקם בית הכנסת המקורי, נותרו על כנם.

החלל כולו עבר מודרניזציה: התאורה הפנימית הותאמה לעידן המודרני תוך שימוש באמצעים סצנוגראפיים שהעשירו את חזות החלל הפנימי ונוספה תאורה בצבע השמיים שהוקרנה אל הגג המוגבה.