מבנה בית הדסה ממוקם בליבה של השכונה ההיסטורית היהודית בעיר חברון. הוא יועד למגורים כתוספת למבנה משנת 1893 בידי יהודי חברון, מתרומתם הנדיבה של יהודים צפון אפריקאים, ונועד לשמש בית חולים ליהודי וערביי העיר בשם "חסד לאברהם" שהנגיש את שרותיו חינם לכל דורש.

בשנת 1911 נוספה קומה למבנה מתרומתם של יהודים בבלים מהודו ומעיראק, וארגון "הדסה" פתח בו מרפאה מורחבת ומכאן שמו. בסמוך לבית הדסה היה מקום מגוריהם של הרוקח בן ציון גרשון ושל רבני הקהילה הר' חנוך חסון והר' יוסף קסטל ובני ביתם. הישוב היהודי הקטן סבל מרדיפות רבות ובפרעות 1929 עינו ורצחו תושבי המקום הלא יהודים 67 יהודים וביניהם הרוקח, שני הרבנים ובני ביתם. גם המרפאה שהביאה מזור לכל התושבים ללא אבחנה של לאום או דת נהרסה כליל בידי הפורעים. המשטרה הבריטית הביטה על הנעשה ולא התערבה. מאז למעשה תמה ההתיישבות של היהודים בחברון שנתקיימה בה במשך מאות בשנים. יהודים ניסו לשוב ולהתיישב במקום בשנת '1931 אך במאורעות של 1936 שוב נאלצו היהודים לגלות ממנה ( ביניהם בני משפחת קאסוטו). בית הדסה הפך לבית ספר לערביי המקום ורק כעבור 50 שנה קבוצת נשים וילדים שבו לבית הדסה והתיישבו בה.

הדוחק היה קשה מנשוא ורק לאחר ששישה צעירים נרצחו בידי בני המקום התירה ממשלת ישראל את ההתיישבות שם ואת הרחבתו.

בשנת 1985 הוזמן אדריכל קאסוטו על ידי משרד הבינוי והשיכון, להכין תוכנית להרחבת המבנה ולהפכו ראוי למגורים.

עפ"י התוכנית יועדה קומת הקרקע למוזיאון של תולדות יהודי חברון. קומת הכניסה הקיימת וזאת שנבנתה מעליה, יועדו למגורים שכללו עשרים דירות, וליד הכניסה גם בית כנסת.  הדירות ערוכות סביב חלל פנימי הפתוח לשמים ומעבר פנימי הסובב את החלל ומוביל את פתח הדירות.

עפ"י התכנון נשמר המבנה מהתקופה העות'מאנית ואף שוקם, ועליו ניבנו הקומות הנוספת שלהן חזית מרשימה עם מעין משראביה ענקית, "מעשה שבכה" של מגיני דוד המלווים את משולש הגמלון של המבנה העות'מאני. המבנה מסמל את חידוש הישוב היהודי בחברון.